פסק-דין בתיק ת"ק 27478-03-11

1.         התובע מנוי של הנתבעת ולאור תקלה במכשיר הפלאפון, פנה הוא אל הנתבעת ופקידת השירות הודיעה לו שיש צורך להחליף את המכשיר.

            באותו מעמד הודיע התובע שיש במכשיר מספרי טלפון חשובים, אך כאשר קיבל הפלאפון מהתיקון, הוברר לו שמספרי הטלפון החשובים נמחקו ובזיכרונות שנשארו רק ב-SIM היה בלבול מספרים ושמות משפחה.

            התובע מוסיף וטוען, שפקידת השירות אמרה לו שהייתה תקלה.

            התובע טוען, שבעסוקו הוא מארגן אירועים ומחיקת המספרים מנעו ממנו לשלוח הזמנות.

            מאחר והתובע סבור שבמחיקת מספרי הטלפון גרמה לו הנתבעת נזק - הוא מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 31,900 ש"ח.

2.         הנתבעת סבורה שיש לדחות את תביעת התובע בשל היותה מופרכת ומנופחת ובשל ניסיונו של התובע להוציא כספים מהנתבעת בתואנות שונות.

            להצדקת הבקשה לדחות את תביעת התובע - מעלה הנתבעת, בין היתר, הטענות הבאות:

            א.         א)         התנהגותו של התובע עולה כדי התרשלות או אשם תורם בשיעור של 100%, שכן אם באמת הייתה למספרי הטלפון חשיבות עבורו, היה עליו לבצע גיבוי.

                                    התובע אכן מסר המכשיר לתיקון, ברם בטופס מסירת מוצר לבדיקה ותיקון פוטרת עצמה הנתבעת מאחריות מאובדן נתונים וכבר בעמוד הראשון של אותו טופס מודגש, שעל מוסר הפלאפון לתיקון לגבות תכנים וזיכרונות טרם מסירת המכשיר לתיקון.

                                    בטופס זה, גם מודגש הצורך בגיבוי תכנים ואם הלקוח אינו דואג לעשות זאת, אין הוא יכול להסתמך על גיבוי זה ובאחריותו של הלקוח לגבות מידע זה.

                        ב)         עוד טוענת הנתבעת, שבנוסף לאמור בטופס הנ"ל, היא גם מציבה שלט במקום בולט המציין באופן חד משמעי כי במהלך התיקון יתכן שימחקו תכנים ולכן באחריות התובע לגבות מידע המצוי על המכשיר.

            ב.         הנתבעת מכחישה, שנגרם לתובע נזק כלשהו אך אם נגרם נזק, הרי שיש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 100% ולכן אין התובע זכאי לפיצוי כלשהו מהנתבעת.

3.         לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים אשר צורפו אליהם ולאחר ששמעתי את התובע ואת נציג הנתבעת, אני מחליט כדלקמן:

            א.         התובע הגיש תביעתו ללא כל ראיה למספר הטלפונים החשובים שהיו לו במכשיר ולגופן של הטענות, אין בידי בית המשפט ראיות מעבר לעדותו של התובע בקשר לכל המידע שהיה במכשיר ואין בידי בית המשפט ראיות מהו אותו מידע והאם ניתן היה לשחזר אותו על ידי התובע עצמו.

            ב.         הסכום שנתבע על ידי התובע הוא סכום סתמי, בלתי מוכח ועצם העובדה שהתובע הגיש תביעתו על הסכום המרבי שבסמכות של בית משפט זה, אין בה כדי להעניק לתובע הסכום הנתבע מבלי להוכיחו ולו לכאורה.

                        תובע המגיש תביעה לבית המשפט חייב להוכיח את טענותיו וכך חייב הוא להוכיח את הסעד המבוקש, שכן בית המשפט אינו מעניק סעדים רק משום שכך כתובים הם בכתב התביעה, אלא מעניק הסעדים כמידה ההוכחה.

            ג.          התובע גם לא הוכיח את כמות הטלפונים החשובים שהיו במכשיר: בכתב התביעה טוען התובע, שהיו לו כ-1000 מספרי טלפון חשובים, בעוד שבמכתב ששלח לנתבעת ביום 12.10.10 נטען, שבמשך שנים אגר התובע קרוב ל-500 מספרי טלפון הנחוצים לו לצרכי עבודתו.

                        זאת ועוד, במכתב זה אין התובע מפרט את מספר השנים בהן אסף את מספרי הטלפון, אלא כותב: "במשך שנים". בבית המשפט טוען התובע שאסף במשך 17 שנים ואילו בכתב התביעה כותב התובע שאסף במשך 20 שנים. (ראה מכתב אותו צרף התובע לכתב התביעה, ראה בסיפא לכתב התביעה ובעמ' 1 לפ',ש' 15)

                        לכן, אין התובע עקבי לא במספר השנים וגם לא במספר השיחות שהיו רשומות במכשיר.